במזרח התיכון כאוס, בוקה ומבולקה, יד איש באחיו, יורה רותחת. מסביב יהום הסער – וישראל נאלצת להמשיך בתהליך המדיני כאילו “עסקים כרגיל”? ונדרשת ע”י “בעלת בריתה” החשובה ארה”ב להכרעות היסטוריות ולותורים מרחיקי לכת והרי-גורל. ותורים שממשלות ישראל בעבר ידעו להדוף או לחמוק מהם – חזרה לקוי 1967, הורדת התנחלויות והסכמה למדינה ‘פלשתינית’ עוינת באופיה ו’אירדנטית’ במהותה שלא ותרה מעולם על “תכנית השלבים” ועל שאיפתה להביא בעתיד במקרה הטוב לבטולה של “מדינת היהודים” ואף איננה מסתירה זאת.

אוסמוזה דמוגרפית

אחד הסעיפים החמורים הנידונים בשיחות לבני-קרי-עריקאת – סעיף שאותו מצליחה התקשורת הז’דנוביסטית שלנו לטשטש ולהעלים מתשומת לבו של הצבור המותש ולכן אינו זוכה לדיון צבורי – היא הכונה לאפשר למדינה הפלשתינית האמורה לממש את “זכות השיבה” ולקלוט לשטחה מאות אלפי פליטים פלשתינים. כאילו מדובר באיזה תהליך שולי וזניח שיתרחש בארץ רחוקה מעבר להרי החושך…

אבל זהו תהליך מסוכן מאין כמוהו שישנה באורח דרמטי את המאזן הדמוגרפי בתחומי ארץ ישראל המערבית. תהליך שיביא לזרם אדיר של מהגרים נוספים לארצנו ובהדרגה – באוסמוזה בלתי נמנעת בגלל הגבולות הבלתי אפשריים, הלא טבעיים והחדירים המוצעים לנו – להגברת הלחץ לכנונה של “מדינת כל אזרחיה”; זה השם היצירתי שהעניק הח”כ הנמלט ד”ר עזמי בשארה – שהיה אורח פופולרי בטרקליני השמאל התל אביבי – כתחליף מכובס ל”מדינה החילונית-דמוקרטית” של ערפאת ואש”פ. מאבקו האובססיבי של השמאל הקיצוני כיום לאזרוחם של מסתננים ומבקשי מקלט מאפריקה נועד לקדם אותה אג’נדה. יש קשר.

פלשתינים ללא תמיכה ערבית; מזה"ת מתפרק ואל-קאעידה משתלטת

ומרוב מהומה, רעש וצלצולים דעת הצבור מוסחת גם מהתפתחות היסטורית חשובה ורבת משמעות: הפלשתינים שנחשבו תמיד ל”חוד החנית” של העולם הערבי נגד ישראל נותרו ללא גב וללא תמיכה פוליטית, חומרית ומורלית של מדינות ערב שבעבר פטמו אותם ואת ארגוניהם כ”חיל החלוץ” למאבק בישראל. התמיכה והסיוע היחידים לפלשתינים באים כיום מאירופה, ארה”ב והאו”ם. לא מהעולם הערבי! גם החמאס בעזה אבד את משענתו החשובה – “האחים המוסלמים” במצרים שהודחו מן השלטון ונרדפים עתה ע”י משטרו של הגנרל א-סיסי. יחסי חמאס עם פטרוניתו השיעית איראן נקלעו גם הם למבוי סתום עם התחדשותה במלוא עוזה של מלחמת אלף השנים בין הסונים והשיעים.

המזרח התיכון עובר תהפוכות ותמורות גיאו-פוליטיות עמוקות שלא היו כמותן אלף שנים ויותר. המרחב כולו נתון לזעזועים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים מצפון אפריקה וארצות המגרב – בהן ניכרת עתה התעוררות לאומית-תרבותית “בֶּרבֶּרית” מענינת עם מאפיינים אנטי-אסלאמיים בולטים ואף אנטי-ערבים ופרו-ישראלים (בהפגנות ברבריות הונפו לאחרונה דגלי ישראל ודרום סודן לצד הדגל הברברי) – ועד צפון עיראק בה מתבססת והולכת בשקט ובזהירות אך בהצלחה מדינה כורדית עצמאית פורחת ומשגשגת שאין בה דריסת רגל לממשלת עיראק. בינתיים התבשרנו על לידתה של מדינה כורדית עצמאית גם בצפון סוריה ועל דרישות שמעלה המיעוט הכורדי הגדול באיראן לאוטונומיה במסגרת פדרלית.

משטרים נופלים ומדינות לאום מתפרקות למרכיביהן האתניים והשבטיים או הדתיים (סונים ושיעים ועוד) והאנרכיה חוגגת בכל עבר. עיראק שסועה בין ממשלה שיעית ומיעוט סוני גדול ושותתת דם בפיגועים יומיומיים הגובים עשרות הרוגים ובסוריה ניטשת במלוא עוזה מלחמה עקובה מדם. מלחמה שהחלה כמרד נתינים נגד שלטון מיעוט רודני, הפכה למלחמת עולם אזורית בין סונים לשיעים ועתה בוחשות בה קטאר, סעודיה ותורכיה מול איראן ובן חסותה החזבאללה. גם רוסיה הנמרצת, סין הזהירה וארה”ב ההססנית בוחשות בקלחת.

אזורים שלמים עוברים טהור אתני ודתי. מאז פרוץ “האביב” הערבי נוספו לאירופה רווית המהגרים המוסלמים שני מיליון פליטים מהמזה”ת וצפון אפריקה. יחד עם המוסלמים שכבר נמצאים בה הם מוסיפים לשנות את אופיה הדמוגרפי, התרבותי והחברתי וגורמים להקצנת הלכי הרוח האנטישמיים המסורתיים והאנטי-ישראליים השוררים בה ממילא (די אם נזכיר את אופנת מועל היד הנאצי ההפוך המתפשטת באירופה כאש בשדה קוצים).

ובתוך הכאוס הסורי-עיראקי כבר שולטים ארגונים סלפים ג’יהאדיסטים המזוהים עם אל-קאעידה באזורים נרחבים בחלק הצפוני של סוריה ובדרומה – שעליהם הכריזו כח’ליפות אסלאמית וחוקי השריעה נאכפים בהם באכזריות. הסלפים פועלים בחפשיות בתחומי האזור הסוני של עיראק נגד הצבא והממשלה השיעית. הם אינם מכירים בגבולות הבינלאומיים ומשתמשים גם בצפון ירדן כמסדרון יבשתי לעיראק ומקרינים גם על הנעשה ברשות הפלשתינית הרעועה. התנועה הסלפית באיו”ש מתעצמת והולכת (בכנסים שהיא עורכת משתתפים עשרות אלפי תומכים) ומהוה איום ברור על הרש”פ ועל ישראל (כזכור חוסלה לאחרונה חוליה סלפית פלשתינית שעמדה לבצע פיגעים בשטחנו). גם חצי האי סיני בדרומה של ישראל שורץ כידוע חוליות של אל-קאעידה שהצבא המצרי מנסה הילחם בהן.

הרש”פ היא כיום גוף העומד על כרעי תרנגולת. רשות מתפוררת, עניה ומושחתת הנראית כמי שעומדת לחלוף מן העולם גם אם תזכה לחבל הצלה מהאמריקנים ו/או מישראל. מחמוד עבאס (“אבו מאזן”) שיהיה בקרוב בן 79 אינו שולט בה ואיש הישר בעיניו יעשה. המשטרה וכוחות הבטחון של הרשות מדירים את רגליהם ממחנות פליטים ורכוזי אכלוסיה רבים. ועתה מתפתחת מלחמת כנופיות אלימה בתוך ארגון “פתח” בין ג’יבריל רג’וב ואנשיו מהר חברון וג’מאל אבו-רוב “האיש החזק” באזור קבטיה בשמרון לאחר שהאחרון – שכינוי החיבה שלו הוא ‘היטלר’ – חבט בפניו של רג’וב כאשר המתין בלובי של מלון ברמאללה לפגישה עם שר החוץ הסיני…

הלחץ האמריקני כמבחן עליון מהשמים

נראה כאילו מהשמים מעמידים את ישראל במבחן עליון וגורלי. הכתובת מרוחה על הקיר בצבעים עזים וזועקת: האם דוקא עתה כאשר הפלשתינים נטושים לאנחות, חלשים, מפולגים ומבודדים. מדינות ערב מתפרקות ושרויות במלחמות פנימיות. דוקא עתה תסגיר ישראל שטחי מולדת אסטראטגיים לעם-לא-עם, רשות-לא-רשות, ישות-לא-ישות. בשביל מה? למה זה טוב?

האם דוקא עתה תיכנע ישראל לתכתיבי ארה”ב ותיכנע ללחצים שמפעילים עליה ארה”ב ואירופה ולמניפולציות ‘היצירתיות’ של התקשורת והשמאל הישראלי ושל אויבי ישראל בחו”ל, באקדמיה ובאחוד האירופי. הטענה האולטימטיבית החדשה של השמאל והתקשורת היא ש”יש להציל את ישראל מידי עצמה” ולכפות עליה נסיגה ומסירת שטחים חיוניים לאויביה ולכן הם ששים לשתף פעולה עם החרמות, הנידויים והלחצים על ישראל ולהעצימם.

זאת כאשר מצד שני אויבות מסורתיות של ישראל כמו מצרים וסעודיה מוצאות עצמן (לצד מדינות ערביות אחרות) באותה חזית עם ישראל מול איראן ומול המדיניות האמריקנית הנאיבית; וכאשר מופיעים סימנים לרוח אנטי-אסלאמיסטית חדשה בקרב צבורים גדולים במצרים, תוניסיה והמגרב בכלל (ראה הערתי לעיל על ההתעוררות הלאומית-תרבותית של הרוב “הבֶּרבֶּרי” בארצות המגרב שאני מקיים עמה קשרים מסוימים יותר משני עשורים).

נוכח מציאות גיאו-פוליטית זו, במצב הנזיל, המסוכסך והבלתי יציב השורר במזה”ת לא זזים מטר ולא נכנסים למהלכים ולהסכמים שיהיו לבטח “בכיה לדורות”, כמו אוסלו וההתנתקות. גם ואפילו אם זה רצונה של ארה”ב, שאיפתו של אובמה ותשוקתו של נציגו קרי המשוְעים להישג על חשבון ישראל נוכח השוקת השבורה שהותירו אחריהם במדיניות החוץ העלובה שלהם במזרח התיכון.

המורכבות והרגישות של יחסינו עם ארה”ב שונה מזו של מצרים, אך למרות ההבדלים – עמידתו הגאה והנחושה של הגנרל א-סיסי מול ארה”ב עליה הצביע לאחרונה מרדכי קידר במאמר ב”מראה” – צריכה לשמש לנו דוגמא. אינני יודע להציע איך צריכה ממשלת ישראל לנהוג כעת ברמה הטקטית המידית. אך עליה להבהיר לאמריקנים בהקדם כי בתנאים אלו של אי ודאות גיאו-פוליטית ונוכח המצב הנזיל והאיומים החדשים המתעוררים בזירה – ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה זעזועים בטחוניים ואסטראטגיים הכרוכים בהסכם נוסף עם הרש”פ שממילא אינה מקיימת את הסכמי אוסלו כרוחם וכלשונם: מתמידה בסירובה להכיר בישראל כ”מדינת היהודים” וממשיכה בהסתה הרצחנית האנטי-ישראלית והאנטישמית בתקשורת ובמערכת החנוך שלה.

ארץ ישראל אינה מטבע עובר לסוחר

ולעצמנו צריך לומר: “התהליך המדיני” לגבי יהודה ושמרון – להבדיל מכל מו”מ מדיני אחר – נוגע לעצם קיומו ועתידו של “הבית השלישי” וצריך להתייחס אליו במונחים של מאות שנים קדימה ולא של כמה עשורים (וכמובן לא 11 השנים ‘המהוללות’ עתה בתקשורת שהיו בין נסיגת צה”ל מסיני אחרי “מבצע קדש” ומלחמת “ששת הימים” – אותם מציגים עתה כמה פובליצסטים “מרחיקי ראות” כיתרון משכנע). העולם יכול להשתנות לכל כוון שיהיה – גלובליזציה, כפר גלובלי ומערכות בינלאומיות חדשות – “מדינת היהודים” צריכה להישאר לתמיד מדינה אחת רבונית על לא פחות מ”ארץ ישראל המערבית”. להתפתח ולא להתכווץ חלילה.

רש”י שחי לפני אלף שנים בפירושו לפסוק הראשון בתורה אומר: “שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גויים, אומרים להם כל הארץ של הקב”ה היא – (לה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ) – הוא בְּרָאָה וּנְתָנָה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נְתָנָה להם וברצונו נְטָלָה מהם ונְתָנָה לנו:” מכאן עלינו ללמוד שהארץ היא ברשותנו לא כדי לסחור בה. היא רק פקדון בידינו.

עלינו לאמץ גישה אסרטיבית; לפתח יוזמות חדשות משלנו ברוח אמרתו המפורסמת של דוד בן-גוריון “לא חשוב מה יאמרו הגויים – חשוב מה יעשו היהודים” ולא רק להגיב ליוזמות של האמריקנים הניזונים במידה רבה ממה שהם קוראים בתקשורת הישראלית ושומעים בלחישה מהשמאל הישראלי. יש להביא לבטול חוקי ומשפטי (אם ניתן) של הסכמי אוסלו או לפחות לנטרולם; ובמקביל עלינו לפתח ולקדם יוזמות חדשות ויצירתיות שיהיו מבוססות על המצב הגיאו-פוליטי החדש המתהוה באזור ואשר יובילו לרבונות ישראלית אחת של “מדינת היהודים” על ארץ ישראל המערבית ולא על “שתי מדינות לשני עמים”. זאת, מבלי להידרדר ל’אפרטהייד’ – כפי שמנבאים ומאיימים עלינו בשמאל – אלא תוך כִּבּוד “זכויות האדם” ו”זכויות אזרחיות” של המיעוטים, להבדיל מ”זכויות לאומיות” ו”זכות ההגדרה העצמית”. אלו כבר מומשו במונרכיה הפלשתינית הקרויה “ממלכת ירדן ההאשמית” שאת היחסים האסטרטגיים עמה יש לטפח ולחזק.

וכמו קאטו על קרתגו אחזור ואומר: אסור בשום פנים ואופן להסכים או לעודד השתלטות של “התנועה הלאומית הפלשתינית” על עבר ירדן, כפי שרבים וטובים בישראל היו רוצים שיקרה. יש להביא דוקא לקיצה או לדעיכתה הטבעית של התנועה ‘האירידנטית’ הזו שהניגוד בינה ובין הציונות הוא מהותי (אימננטי) ובלתי פתיר. אחרת – היא תמשיך בכל מצב נתון שתיקלע אליו לשאוף לביטולה של מדינת היהודים. כי זו תמצית מהותה והויתה.

* פורסם בשנויים קלים ב-31 בינואר 2014 במגזין מראה ובאתר מחלקה ראשונה: http://www.maraah-magazine.co.il/show_item.asp?levelId=65646&itemId=27&katavaId=4171&itemType=0

אין חדש תחת השמש… והמשכיל בעת ההיא לא ידום[1]

מאז ומעולם מה שאנחנו תופשים ויכולים לתפוש בחושינו הוא בסך הכל מה שאנחנו יכולים לתפוש בהם… סביר והגיוני להניח שקיימים דברים שאיננו יכולים לתפוש בחושינו או להשיג במוחנו (המוגבל) ולכן איננו יכולים בדרך כלל להוכיח אמפירית את קיומם.

הבעיה היא שמאז דקארט התנחלה (וזו לא היתה כוונתו או אשמתו של דקארט) תפישה מוטעית, מטופשת והרת-אסון לפיה "אם איננו יכולים להוכיח קיומו של דבר הוא בעצם לא קיים", למשל אלוהים… ובעיני רבים זו ההוכחה הניצחת לאי-קיומו של האל. רק משום שבשכלנו המוגבל איננו מסוגלים להוכיח את קיומו לוגית או אמפירית. מבלי להבין שהמתודה של דקארט שמנחה אותנו היא מוגבלת כשלעצמה. ואגב, הוא עצמו הגיע בסוף תהליך הברורים הפילוסופיים שלו למבוי סתום ונזזק למה שקרוי בלטינית deus ex machina אל מתוך המכונה (שמופיע ומציל – במקרה זה למשל – את ההוגה מסתבך ברשת ההגיגים הפילוסופיים של עצמו)…

לכן כל אדם נבון צריך להבין שהמתודה של דקארט טובה למה שהיא טובה ותו לא.

ומי שרוצה למצוא את אלוהים ולהבין את פשר הבריאה צריך לעשות זאת בכלים אחרים, לא במתודה של דקארט. למשל דרך התבוננות בהיסטוריה הפלאית והבלתי מובנת – מבחינה תבונית ורציונלית – של עם ישראל… או למשל לקרוא תורה ותנ"ך בשיטה אחרת ממה שרגילים רוב בני האדם בימינו. לנסות ולו רק לצורך הענין ולקבל – אפילו על תנאי – את הנאמר ונכתב שם, להבין ולזרום עם זה ולראות אם זה מסתדר בראש שלו או לא.

וַיִּחַר-אַף ה’ בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי. גַּם-אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר-עָזַב יְהוֹשֻׁעַ וַיָּמֹת. לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל: הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת-דֶּרֶךְ ה’ לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם–אִם-לֹא. וַיַּנַּח ה’ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לְבִלְתִּי הוֹרִישָׁם מַהֵר; וְלֹא נְתָנָם בְּיַד-יְהוֹשֻׁעַ. {פ} וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה’ לְנַסּוֹת בָּם אֶת ישׂרָאֵל אֵת כָּל-אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אֵת כָּל-מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן. רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְלַמְּדָם מִלְחָמָה–רַק אֲשֶׁר-לְפָנִים לֹא יְדָעוּם. (ספר שופטים, פרק ב, פסוק כ עד פרק ב, פסוק ב).

אש"פ, הארגון שהגיח בזריזות ובפעלתנות מתוך ההריסות לאחר תבוסת צבאות ערב במלחמה ההיא, כמו היונקים שבאו לאחר הדינוזאורים הכבדים. 

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה’ וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת-ה’ אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים (ארצות הברית) וְאֶת-הָאֲשֵׁרוֹת (האחוד האירופי)… וַיִּחַר-אַף ה’ בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ הַגּוֹי הַזֶּה (ישראל) אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת-אֲבוֹתָם וְלֹא שָׁמְעוּ לְקוֹלִי. גַּם-אֲנִי לֹא אוֹסִיף לְהוֹרִישׁ אִישׁ מִפְּנֵיהֶם מִן-הַגּוֹיִם… לְמַעַן נַסּוֹת בָּם אֶת ישְׂרָאֵל: הֲשֹׁמְרִים הֵם אֶת-דֶּרֶךְ ה’ לָלֶכֶת בָּם כַּאֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֲבוֹתָם–אִם-לֹא…

וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה’ לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל… רַק לְמַעַן דַּעַת דֹּרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים (פלשתינים רש"פ וחמאס)… וְהַחִוִּי יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת  (חזבאללה והסורים). וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל–לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת-מִצְו‍ֹת ה’ אֲשֶׁר-צִוָּה אֶת-אֲבוֹתָם בְּיַד-מֹשֶׁה.

וַיִּקְחוּ אֶת-בְּנוֹתֵיהֶם (גויות אוקראיניות ותאילנדיות) לָהֶם לְנָשִׁים וְאֶת-בְּנוֹתֵיהֶם נָתְנוּ לִבְנֵיהֶם (נשואי תערובת רפורמיים) וַיַּעַבְדוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם (הדולר והיורו והין).

וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה’ וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים (ארצות הברית) וְאֶת-הָעַשְׁתָּרוֹת (האחוד האירופי) וְאֶת-אֱלֹהֵי אֲרָם (האו"ם) וְאֶת-אֱלֹהֵי צִידוֹן (הקרן לישראל חדשה) וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב (שתיל) וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי-עַמּוֹן (גבולות אושויץ) וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים (מדינת כל אזרחיה) וַיַּעַזְבוּ אֶת-ה’ וְלֹא עֲבָדוּהוּ. וַיִּחַר-אַף ה’ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים (פלשתינים) וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן (חמאס וחזבאללה). וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…

…כֹּה-אָמַר ה’ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם (גלות אירופה והנצרות) וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים (גלות ערב והאסלאם). וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל-לֹחֲצֵיכֶם… וְאַתֶּם עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים לָכֵן לֹא-אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. לְכוּ וְזַעֲקוּ אֶל-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בָּם: הֵמָּה יוֹשִׁיעוּ לָכֶם בְּעֵת צָרַתְכֶם.

ואיך הבנתי שהתנועה הלאומית הפלשתינית בהתנגשות אימננטית בלתי פתירה עם מדינת היהודים

מסמך זה שהופץ כנהוג לכל שלוחות קהילית המודיעין הישראלית (אמ"ן, המוסד, השב"כ וגורמי משרד החוץ) ועסק כאמור בשאלות צבאיות, מדיניות ואסטרטגיות מהמעלה הראשונה, כלל בין השאר אתגר יוצא דופן; או ליתר דיוק משאלה: האלוף אהרן יריב בקש לאתר אדם או גורם שיוכל לסייע ביצירת ערוץ חשאי להידברות עם הנהגת ארגון 'פתח' על הפסקת אש במלחמת הטרור והחיסולים ההדדיים שהתנהלה אז בכל רחבי העולם ובעיקר ביבשת אירופה.

המלחמה כבר ניטשה במלוא עוזה הרבה לפני טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן שהיה אחד השיאים במערכה והיא כללה – חוץ מפיגועים וחטיפות מטוסים ע"י המחבלים – גם חסולים הדדיים שגבו קרבנות רבים. ישראל אמנם רשמה הצלחות לא מעטות (עוד לפני טבח מינכן ובמיוחד אחריו) בפגיעות נקודתיות כואבות בפעילי טרור מרכזיים, אך ארגוני המחבלים לא טמנו ידם בצלחת והצליחו בכמה מקרים לפגוע באנשי מוסד שפעלו באירופה (ביניהם אזכור תמיד את עמיתי לשרות בעזה ברוך כהן הי"ד איש המוסד שנרצח בבית קפה במדריד ע"י סוכן כפול פלשתינאי).

ארגוני המחבלים ובראשם ערפאת וארגונו 'פתח' גורשו שנה לפני כן ב"ספטמבר השחור" מירדן והתנחלו בביירות ודרום לבנון משם הפעילו חוליות רצח וחבלה נגד ישראל. באירופה פעל 'פתח' בעיקר באמצעות ארגון מסתורי חדש בשם "ספטמבר השחור".

שרתתי אז כקצין צעיר לתפקידים מיוחדים בגוף המוכר כיום בשם "יחידה 504" והייתי ממונה על הפעילות באזור ירושלים, רמאללה, בית לחם ויריחו. צי"ח ראש אמ"ן הנ"ל היה אחד מן המסמכים שנערמו על שולחני כמו צי"חים אחרים שקבלנו אני ועמיתי באופן שוטף מגופי אמ"ן השונים. למדתי ממנו מה מעסיק את ראש אמ"ן כהנחיות לתחקור ותדרוך מקורות שפעלו מטעמנו ברמות שונות בעולם הערבי, אך לא ידעתי אז שאהיה הקצין היחידי בקהילת המודיעין שיצליח להענות לאתגר הזה ולהקים קשר עם אחד מסגניו של ערפאת.

יום אחד באביב 1971 – עם תחילת גל "בקורי הקיץ" של פלשתינים שחיו ועבדו בעיקר במדינות המפרץ ונהרו מדי קיץ באלפיהם לבקר את משפחותיהם באיו"ש – נתקלתי בדווח קצר מגשר אלנבי על מבקר שבפנקסו נמצאו שמות, כתובות וטלפונים של דמויות בכירות ב'פתח'…

החלטתי להתודע אליו ובעזרת גדעון עזרא ז"ל – לימים ח"כ ושר מטעם הלכוד – שהיה אז רכז השב"כ ברמאללה יזמתי מפגש עם האורח המסקרן במשרדי הממשל הצבאי ברמאללה.

היה זה אדם צעיר בשנות השלושים לחייו שעבד כמהנדס באחת ממדינות המפרץ. להבדיל מהשב"כ – פעילותנו נשאה בדרך כלל אופי יותר ידידותי ושוחר שתוף פעולה. כך שהשיחה בינינו קלחה ונסיתי לעמוד על טיבו. התרשמתי שיושב מולי אדם משכיל, מנומס ואינטליגנט.

לשאלותי אודות מכריו המפורסמים בביירות, בכירי ארגון 'פתח', הסביר לי מיד בגלוי לב שהוא ואחיו הגדול ממנו היו בעבר חברים ב'פתח' ושניהם נמנו בעצם על מייסדי הארגון בקהיר יחד עם ערפאת, אבו ג'יהאד, אבו איאד ודמויות מוכרות אחרות. הוא טען שהוא ואחיו פרשו בשלב מוקדם יחסית על רקע מחלוקת עמוקה אידאולוגית ואסטרטגית שנתגלעה בינם ובין הקבוצה המובילה בראשות ערפאת.

הוא ואחיו נמנו על קבוצה שהאמינה שהדרך לשחרור 'פלשתין' עוברת דרך ירדן ולכן הארגון צריך לחתור קודם כל למהפכה בעבר הירדן, למגר את בית המלוכה ולתפוש שם את השלטון. ואחרי שיתבסס להמשיך משם את המלחמה נגד ישראל… לעומתם סברו ערפאת וחבריו לדעה שיש לפתוח מיד ולכתחילה במלחמת גרילה וטרור נגד ישראל כדי לאלץ את העולם הערבי לתמוך במאבקם פוליטית וחומרית. ערפאת כדרכו הכתיב את דעתו ללא פשרות והקבוצה עליה נמנו הוא ואחיו נאלצה לפרוש מהתנועה.

למדתי מפיו שהוא ואחיו שעברו לעבוד במפרץ המשיכו לקיים קשרים אישיים עם עמיתיהם לשעבר בארגון 'פתח' אשר כמה מהם הפכו מאז לראשי אש"פ בביירות של אותם ימים.

השיחה נסתיימה באוירה טובה. התרשמתי שעוררתי בו אמון – שאין פני לפגוע בו – והצעתי להמשיך בקשר והוא הסכים לקיים פגישה נוספת באחד מבתי המלון בירושלים באוירה נינוחה יותר במטרה להמשיך בשיח האינטלקטואלי שנוצר בינינו על ישראל והפלשתינים.

כעבור כמה ימים נפגשנו אני ואסמעיל (שם בדוי כמובן) בלובי של אחד מבתי המלון הגדולים בירושלים. (כן, העבודה שלנו היתה באמת נגועה בכמה יתרונות שעוררו קנאה אצל עמיתינו בצה"ל. לא רק שעסקנו בנושאים מענינים ומרתקים שהשתיקה יפה להם אלא גם התהלכנו בבגדים אזרחיים ולא במדים אחידים משעממים ונהגנו ברכב אזרחי. מה יותר טוב מזה, הא? טוב, במקרה שלי לפחות היה לי "מִנּוּי חֵרוּם" למשימות קרביות והייתי נשלף מעת לעת למבצעים מעבר לגבול עם קצינים צעירים כמו למשל רס"ן יורם יאיר 'יאיא' וסגן דורון אברוצקי אלמוג לימים אלופים בצה"ל).

הפגישה בסביבה רגועה של המלון ועל רקע נופה היפה של העיר ירושלים אכן מרחיבה את הדעת והשיחה בינינו קלחה והתפתחה יפה. שהרי לא כל יום אתה נפגש עם מישהו כמו אסמעיל שהיה בעצם שייך לחבורת הסטודנטים הצעירים שיסדה בעשור הקודם את ארגון 'פתח'. אני רציתי לדעת יותר על הארוע ההוא והנפשות הפועלות וגם הוא גִלָּה סקרנות רבה לגבי ישראל שבה בקר לראשונה בחייו. גם באיו"ש זה היה לו בקורו הראשון מאז שחררנו אותה מידי הלגיון הערבי…

הבהרתי לו בשלב מסוים שאני חורג ממנהגי ובמקרה שלו אינני רואה בו מועמד לגיוס כסוכן למודיעין הישראלי כי הענין שיש לו בו הוא אחר… ושאלתי אם יהיה מוכן לשמוע על רעיון שיש בו להביא אולי להפסקת שפיכות הדמים בין שני הצדדים ואם יהיה מוכן לעזור ולשתף פעולה? הוא נדרך והשיב כי ישמח מאד לפעול למטרה כה חשובה.

ואז חשפתי בפניו את כוונותי ואמרתי לו שאני מוסמך לפנות אליו בשם ראשי המודיעין הישראלי ואנו מוכנים ומעונינים למצוא דרך לנהל בחשאי שיחות על הפסקת שפיכות הדמים המשתוללת באירופה. והשאלה היא אם הוא חש בטוח לפנות עם רעיון זה למישהו ב"ועד המרכזי" של ארגון 'פתח' ומי לדעתו הכתובת המתאימה ביותר למטרה זו?

זכרונות: איך למדתי להעריך את גולדה ואת קשיחותה (חלק שלישי)

כדי להפגין את בקיאותי אף זרקתי כמה שמות מהנהגת 'פתח'. הוא האזין וחשב כמה רגעים ואמר: ח'אלד אלאחסן. ח'אלד אלחסן סגנו האפור של ערפאת שעליו לא חשבתי… דמות לא בולטת, אחד מסגניו של ערפאת שהיה מופקד על תיק חצי האי ערב והמפרץ והיה אחראי לחליבה רצופה ושיטתית של מיליוני דולרים כסיוע מסעודיה ובנותיה האמירויות ומדינות המפרץ. תקציבי ענק שהפכו את 'פתח' לארגון הטרור העשיר ביותר בעולם ובתולדות ארגוני הגרילה מאז ומעולם וגם המושחת מכולם כפי שלמדנו מקרוב בשנים האחרונות.

ח'אלד אלחסן הוא הכתובת היחידה הבאה בחשבון, הסביר לי אסמעיל. הוא נהנה מאמונו המלא של ערפאת ומאמון חברי הנהגת הארגון האוכלים מידו הנדיבה ואנו, אני ואחי ג'מאל (עוד שם בדוי לדמות לא בדויה) מיודדים עמו עד היום. אבל – וכאן העלה הסתייגות – אני לא אוכל לדבר אתו, אלא דוקא אחי שהוא המבוגר בינינו ובן גילו הוא יוכל לדבר אתו. אני צעיר מדי. אבל אני, הוסיף אסמעיל, משוכנע שאחי יסכים להירתם למשימה החשובה. ואם תרצו אקטע את בקורי בארץ ואסע אליו מיד כדי לשכנעו לבוא לפגישה אתכם כאן בירושלים בהקדם האפשרי.

אמנם די הופתעתי מהענותו המהירה והמלאה להצעתי, אבל הוא נשמע כן משכנע ואמין ודבריו נראו לי די הגיוניים, מעשיים ותכליתיים. וכך אני ואסמעיל סגרנו במהלך פגישה של שעה על מתוה עקרוני למבצע שעמד להתפתח מכאן ואילך ולערב דמויות בכירות בצמרת המודיעין ומערכת הבטחון הישראלית.

עם שובי למשרד בבנין אבן ירושלמי יפה ונחבא אל הכלים ששרת בצניעות את היחידה שלנו ישבתי והעליתי על הכתב דו"ח על הפגישה ומהלכה וכללתי לראשונה התיחסות לצי"ח ראש אמ"ן והמשאלה שזרק לחלל קהילית המודיעין ליצור מגע חשאי עם ארגון הרצח והטרור. עם האויב. שרטטתי מתוה כללי של תכנית אופרטיבית להבאת האח הבוגר לארץ ואם יתאים לשגר אותו למשימה בביירות.

מפקד המרחב שלי הופתע מהתבשיל המענין שהוגש לו שהיה בעצם טעים וערב לחכו כי עסק בענינים ברומו של עולם ותקשורת עם החלונות הגבוהים… לאחר שאשר את הטיוטא שהגשתי אמר לי שבנגוד למקובל אני שהייתי רק סגן בדרגתי הצבאית לא אהיה חתום על מסמך ההצעה אלא הוא הסא"ל. כי הייתי קצין זוטר מדי לכך… בעצם ניתן לראות בזה גם מחמאה שאת המבצע הזה יזמתי אני הזוטר, לא?… המשך יבוא.

חלק רביעי:

גבשתי והעליתי על הכתב תכנית כללית שכללה בקשה לאשור השלב הבא: שגור האח הצעיר אל אחיו כדי להציג בפניו את הרעיון ולשכנעו לבוא לבקור בארץ. הנושא הועלה לדרגים המתאימים והונח אחר כבוד על שולחנו של ראש אמ"ן – שמן הסתם שמח לראות מענה למשאלתו הלא כמוסה – ומהר לאשר לנו להמשיך לגלגל את המבצע…

נפגשתי שוב עם חברנו החדש ומכאן ואילך הכל זז במהירות. הוא צויד ברשיון בקור מוכן מראש עבור אחיו עם הנחיות ליצירת קשר עם כניסתו לארץ. אסמעיל יצא למחרת לדרך וכעבור שבוע בערך קבלתי הודעה מגשר אלנבי שג'מאל הגיע ושאל עלי…

הוא בא לפגישה שהזמנתי אותו והתרשמתי שהוא ואחיו חד המה. גם האח הגדול בשנים והמנוסה יותר (הוא היה בשנות ה-40 לחיו וכשאני חושב על זה היום לי עוד לא מלאו 23) התגלה כאינטליגנט ומהיר תפישה וניכר שאחיו הצעיר הכין אותו היטב גם להמשך המבצע. הוא אכן בא לפגוש אותנו – כפי שנהגנו לומר – 'מבושל' לחלוטין. הוא פרש בפני את קשריו והכרותו הקרובה עם 'היעד' והביע את בטחונו שיעלה בידו להיפגש ולהציג בפניו את הצעתנו. לדעתו אלחסן יעביר את המסר ליו"ר ערפאת ולחבריו ב"ועד המרכזי" לפני שתינתן תשובה.

אבל בשלב זה ראש אמ"ן האלוף יריב היה צריך להצטייד באשורו של 'הקדקד' – שר הבטחון משה דיין. ישבתי אפוא אל המדוכה והכנתי תכנית והצעה מפורטת שלִּבָּתָה – החלק החשוב ביותר בה – היה נסוח מדוקדק ומוקפד של המסר המדויק שיועבר לסגן יו"ר ארגון הטרור; היה חשוב לי מאד לנסח מסר זהיר שלא יתפרש בטעות כחולשה, כניעה לאלימות והכרה בארגון הטרור, או גשוש המשקף נכונות למו"מ מדיני. כנראה שעשיתי עבודה טובה למדי כי המשוב שקבלנו מלמעלה היה שהמסר נוסח טוב יותר ממה שהיו מנסחים אותו במשרד החוץ…

גם משה דיין נתן עד מהרה את אִשּוּרו לנסיון 'הנועז'… ומר ג'מאל יצא לדרך לביירות לאחר שהוכן ותודרך שוב ושוב בדיוק מה לומר לח'אלד אלחסן והוזהר לא להתחייב בשמנו לשום דבר מעבר לנכונות לדון רק על "הפסקת אש" בין אויבים… צפיתי כמוהו שהמענה לא יהיה מיידי ותדרכתי אותו להמתין – אם צריך – לתשובת היו"ר ערפאת או להחלטה של "הועדה המרכזית" של ארגון 'פתח'.

למרות שעד כה גלגלתי את כל המהלכים בקלילות מקצועית והתייחסתי למבצע ללא התלהבות מוגזמת אלא באדישות מסוימת ונִּכּוּר 'בריא' (שהוא בדרך כלל ערובה להצלחה) – נכנסתי עתה גם אני למתח מסוים וצִפִּיָה לבאות. מה תהיה התגובה? אולי הצד השני לא יפרש כהלכה את המסר? אולי יפגעו בשליח?

אבל השליח חזר מהר מהצפוי. תוך שבוע. אולי הוא חשש לעורו ובקש לקצר את שהותו בביירות ככל האפשר. הוא העדיף לחזור דרך אחת מבירות אירופה והודיע לי משם שהשלים את המשימה ויש לו תשובה עבורנו מה'יעד'… מהרנו להביאו לארץ וְשִּכַּנו אותו באחד מבתי המלון במרכז הארץ…

לפגישה עמו באו גם כמה ממְפַקְדַי ליחידה ונציג ראש אמ"ן שהמתינו בסביבה בעת שנהלתי את התחקיר וקבלתי מהשליח דו"ח ראשוני על המוצאות אותו בביירות ועל מגעיו ושיחותיו עם ח'אלד אלחסן. התשובה בעיקרה היתה מחוכמת והחזירה את הכדור לפתחנו…

ח'אלד אלחסן הקשיב להצעה והבטיח להציגה בפני הנהגת הארגון. בינתיים הוא בקש מהשליח לחזור אלינו עם שאלות הבהרה שנסח בעצמו או בעצה אחת עם חבריו להנהגת הארגון. השאלות היו לכאורה די כלליות וסתמיות אך באמצעותן נסה המשיב ללמוד מה הצִּפּיוֹת שלנו לגבי ההמשך אחרי או בתמורה להפסקת האש…

המענה 'היצירתי' של ח'אלד אלחסן הועבר לראש אמ"ן וממנו לשר הבטחון. אבל בנקודה זו משה דיין "הכל-יכול" כבר לא היה יכול להתקדם לבדו והיה חייב ליידע את ראש הממשלה גולדה מאיר כדי להחליט מה הלאה…

תשובתה המפתיעה – ואולי לא כל כך מפתיעה כשחושבים על זה – של גולדה מאיר  היתה חדה וברורה ונחושה: חדל! להפסיק מיד את המבצע הזה ולהוריד את הרעיון הזה מעל הפרק… כידוע עמדתה העקבית של גולדה היתה "אין עם פלשתינאי". נקודה.

לא הייתי שם אבל אני יכול לדמיין שהיא אולי אף דפקה על השולחן. אבל דבר אחד ברור – כשחושבים על זה – שגולדה בחושיה החדים קלטה מיד שראש אמ"ן אהרן יריב 'מבשל' פה מתחת לאפה תהליך מדיני שיתחיל אולי בדבורים על הפסקת אש אבל בהכרח יוביל בהמשך להכרה באש"פ כ'פרטנר' לגיטימי למו"מ עם ישראל. כפי שאהרן יריב אכן עשה לאחר שפשט את מדיו ויחד עם מזכ"ל מפ"ם דאז ויקטור שם טוב נסח ב-1974 כשר בממשלת רבין את נוסחת "יריב-שם טוב" המפורסמת לפיה "מדינת ישראל צריכה להסכים למו"מ עם כל גורם פלשתינאי (פלסטיני בלשונם) שיכיר בקיומה של מדינת ישראל ויכיר בהחלטה 242".

חלק חמישי:

אני בימים ההם – כמו צעירים רבים אז והיום – לא הבנתי ואף לא הסכמתי באופן אישי עם עמדתה של גולדה מאיר ששללה את קיומו של "עם פלשתינאי" וראיתי בה בשטחיות רבה – כמו ששמאלנים רבים רואים כיום בעמדות הימין – "עמדה אטומה וחסרת רגישות" המתעלמת מהמציאות. שהרי כקצין מודיעין שעסק רבות בנושא הפלשתינאי ידעתי לִפְנַי וְלִפְנִים על הממסד המסועף שהם הקימו וכמו רבים קניתי בקלות מה שהעתונות החלה כבר לפמפם אז על "התנועה הלאומית הפלשתינאית" וחשבתי שאני "אדם מאד נאור מתקדם"… אבל להבדיל מ"שומרי הסף" – שכמה מהם היו קולגות שלי – למזלי לא נשביתי כמוהם ב"סינדרום שטוקהולם"…

לקח לי פחות מעשר שנים – במהלכם יחד עם פלג הפנתרים 'הציוני' נמניתי על הנהגת "מחנה של"י" ו'זכיתי' להכיר מקרוב את אבנרי ושות' ולהתוַדֵּע ל'אוֶלֶת' המגעים של "המועצה לשלום ישראל-פלשתין" עם הארגון הרצחני והנוכל שעמד בראשו – להתפכח ולהבין ש"אין שלום לרשעים אמר ה'" ואין מקום לעצמאות 'פלשתינאית' ודאי לא בארץ ישראל…

כן, לקח לי כמה שנים טובות להבין ולהצדיק את עמדתה הקשוחה של גולדה מאיר כלפי אש"פ ועמדתה החכמה ומרחיקת הראות של גולדה 'השמאלנית' ששללה ובצדק את קיומו של "עם-לא-עם פלשתינאי" שאין לו מקום יחד אתנו בארץ ישראל. כי מהות קיומו היא בהכרח בטול קיומה של "מדינת היהודים" בארץ ישראל.

* * * * * * * * * *

להלן פרטים מויקיפדיה על "נוסחת יריב שם טוב" שבעוונותי הרבים כמעט הייתי בלי דעת אחד ממקדמיה לפני שבאה לאויר העולם:

"ביולי 1974 לאחר התפטרותה של גולדה מאיר (בעקבות מלחמת יום הכפורים) גִבְּשוּ יריב ושם טוב את הדעה כי "על מדינת ישראל להידבר עם כל גורם פלסטיני שיכיר בקיומה של מדינת ישראל, יקבל את החלטה 242 של מועצת הבטחון של האו"ם מנובמבר 1967 שעיקרה נסיגת כוחות ישראל מן השטחים שנכבשו וכנון שלום צודק ובר קימא".

שני השרים גִבְּשוּ את עמדתם זו כביכול בנפרד (תוספת שלי, מימ) אך היא קבלה את הכנוי "נוסחת יריב – שם טוב".

הדבר היה בגדר מהפך בהשקפה ששררה בממשלת גולדה מאיר במשך כל חמש שנותיה שאִמְּצָה את הצהרתה של ראש הממשלה כי "איננה מכירה בקיומו של עם פלסטיני".

הנוסחה הובאה לידיעת הצבור בראיון שהעניק השר יריב לגלי צה"ל ב-12 ביולי 1974 בו אמר:

"אילו הכריז הארגון לשחרור פלסטין כי 'האמנה הלאומית' בטלה ומבוטלת וכי הוא מכיר בקיומה הרִבּוֹנִי של ישראל – או אז היה נוצר מצב חדש שבו אפשר היה גם לשקול עמדה חדשה ביחס למשא ומתן".

בעקבות דבריו אמר ראש הממשלה יצחק רבין:

"בחתירתה של ישראל לקראת שלום היא מעניקה עדיפות ראשונה להסדרים בין מדינות ערב לבין ישראל ובראש ובראשונה למצרים וכי הבעיה הפלשתינאית אינה הבעיה המרכזית ואת פתרונה יש למצוא במסגרת הסדר בין ישראל לירדן".

השר ישראל גלילי העלה את הנושא בשתי שאילתות בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-14 ביולי 1974 וראש הממשלה השיב כי לא חל שנוי בעמדת הממשלה. בזאת דחתה למעשה הממשלה את  נוסחתם של השרים יריב ושם טוב".

ביילין ייזכר לדראון עולם על המזימה ועל הדרך הנכלולית בה סבך אותנו בקנונית אוסלו אותה רקם בחשאי ובמסתרים עם הגרועים שבאויבינו – בהשראת מורו ורבו שמעון פרס שקפץ על המציאה ועל ההזדמנות לחתור תחת רבין, לתמרנו ולמלכד אותו בתהליך אוסלו שהביא אסון נורא על עם ישראל ועל ארץ ישראל.

וגם על הבגידה באנשי צד”ל! למרות שזה לא ידוע ומפורסם בכלל – ביילין היה האדריכל והמבצע שלה במחשכים. כמי שעקב ושם לב לכל מיני פרטים קטנים – כמו שעושים אנשי מודיעין – זיהיתי את טביעת אצבעותיו, מעורבותו ובחישתו בצלחת שנעשו בברכתו ובשליחותו של אהוד ברק שהאמין שהבריחה החפוזה, הפחדנית והבוגדנית מדרום לבנון תוסיף לו נקודות ונתבדה. ולנו זה עלה במחיר כבד…

צהל נסוג מדרום לבנון ועמו אזרחים רבים

ביילין היה מעורב בנעשה בצפון ערב הבריחה וזאת עובדה! הוא לא בא לפקד על כוחותינו ולא לסייע לצד”ל אלא לנהל מגעים חשאיים עם האויב (הוא רגיל עוד מימי אוסלו) ולהעביר מסרים מרגיעים לחיזבאללה, כדי להבטיח שהבריחה הישראלית תהיה מהירה ככל האפשר. איך עושים זאת? למשל, דואגים שהמוצב הראשון שיפונה יהיה המוצב השיעי של צד”ל שהיה מול אוכלוסיה שיעית רוויה באנשי חיזבאללה, שאכן צעדו אחר כך אל המוצב השיעי ולקחו אותו בהליכה. מכאן היתה הדרך קצרה להתמוטטות קו המוצבים ונטישת הטנקים והנשק שסופק ע”י צה”ל. זה לא היה קורה מול לוחמי צד”ל נוצריים. תחשבו על זה… לכך יש להוסיף את היעדר הגיבוי הישראלי באש.

בתנאים של תקשורת חוקרת אמיצה, הוגנת ואובייקטיבית הוא היה נבדק ונחקר לעומק. שהרי הם מחפשים כל הזמן סקופים, לא? אך לא! אין סכוי… התקשורת המגוייסת שלנו עסוקה בקדום אג'דנות פוליטיות ואידיאולוגיות ולא בהתחקות אחרי האמת.

ביילין, הדוקטור המתהדר באיצטלה אקדמאית – אך אינו מאמין ביושרה אינטלקטואלית ובשקיפות ולא בנאמנות לרוח האקדמאית – העדיף לפעול במחשכים כדי לקדם (או להציל) את תכניותיו ההזויות ובכך עלה על רבו (שמעון פרס). ברוב בוגדנותו ואטימותו ביילין לא נרתע מלהיוועד מדי שבוע ויותר עם ערפאת בראמאללה הנצורה כאשר מחבלים מתאבדים התפוצצו באוטובוסים ובבתי קפה בישראל וכל יום נערכו אצלנו הלויות לנרצחים.

ביקוריו בראמאללה – אותם ערך כאזרח ללא חסינות פרלמנטרית – נפסקו ביוזמת כותב שורות אלו באמצעות עתירה שהגיש לבג”צ, בעקבותיה הורה שר הבטחון דאז בן-אליעזר לחדול מהעלמת עינים ולא לאפשר לו יותר לעבור במחסומים כדי להיפגש עם רעו הרוצח הנתעב ששיטה בו ובכל עם ישראל.

אחד הדברים המוזרים, המתמיהים והראויים לציון לגבי יוסי ביילין הוא שגם אחרי הכשלון הקולוסלי של יוזמת אוסלו הוא ממשיך לנהוג ולהתנהג כאילו לא קרה כלום. הכל בסדר. טחו עיניו מראות את האסון הגדול שהביא עלינו ועד היום הוא אינו מראה סימני חרטה או הרהורים שמא טעה בדרכו. בראיון עתונאי עמו לאחר אוסלו העלה ביילין זכרונות ממלחמת יום הכפורים ואמר כי במהלך המלחמה היתה לו לפתע הארה שהביאה אותו לתובנה העמוקה ש”גולדה – אין לה מושג דהוי במה היא עושה”. כך אבד את אמונו בה ובשאר המנהיגים הכריזמטיים והנערצים שהיו סביבה והוא התחיל לחשוב באופן עצמאי…

ומענין שכך בדיוק אני חשבתי עליו, על ביילין, כאשר נסיתי להבין את ההגיון הטקטי והתפישה האסטרטגית מאחרי יוזמת אוסלו.

ליאיר

טוב, חשבתי להעמיק ולהמציא מחקר מסודר, “דבר דבור על אופניו”, אך זה יצריך זמן. לכן אסתפק בינתיים בדברים הבאים:

ערב הנסיגה הבהולה והמפתיעה מדרום לבנון צדה תשומת לבי ידיעה 'זניחה' בתקשורת – ידיעה חד פעמית כנראה ששודרה ברדיו וככל הנראה לא חזרו עליה – לפיה יוסי ביילין נשלח ע”י ברק לנהל את התיאומים האחרונים מול חיזבאללה באמצעות טריה לארסן ידידו הנורבגי מימי אוסלו העליזים שהיה אז שליח האו”ם ללבנון. זו מן הסתם היתה אחת הסיבות שביילין נבחר למשינה, אבל לא הסיבה היחידה – כי ביילין טרח לכתוב ולפרסם ב-1998 ספר בשם “המדריך ליציאה מלבנון”, בהוצאת קו אדום, תל אביב.

מדובר ממש ימים ספורים לפני “שעת השין”, אולי יום-יומיים לפני כן. כזכור, כולם הניחו את המובן מאליו – שהמהלך יבוצע בתיאום עם צד”ל. איש לא העלה בדעתו שלוחמי צד”ל יופקרו ולא האמל”ח שקבלו מאתנו. היו כידוע שלושה גדודי צד”ל עיקריים: נוצרי, דרוזי ושיעי, שחלשו באמצעות שלושה מוצבים גדולים על שלוש גזרות שהיו זהות פחות או יותר באכלוסיתן ללוחמים בכל מוצב.

בנגוד לדעת המטכ”ל ומומחי הצבא ברק פשוט החליט לפנות את השטח באישון לילה ללא כל תיאום מסודר; וביילין שכאמור סגר בסתר את הפרטים האחרונים עם טריה לארסן עשה שם מעשה נבלה. במקום לפנות קודם בצורה מסודרת את המוצבים הנוצרי והדרוזי שהיו מול אכלוסיה אוהדת לפי תיאומיו (הבוגדניים לדעתי) המוצב הראשון שיפונה ולמעשה יופקר לידי חיזבאללה יהיה דוקא מוצב טייבה השיעי. וכצפוי התושבים השיעים ביניהם נטמעו אנשי חזבאללה רבים פשוט פתחו בהליכה רגלית אל המוצב בידיעה שחיילי המוצב לא יוכלו לירות באחיהם השיעים… מוויקיפדיה: "ב-22 במאי התקדמו קבוצות גדולות של אזרחים, בכללם נשים וילדים אל עבר מוצב א-טייבה ומפקד הגדוד פקד על חיילי המוצב לסגת לכפר". לאחר נפילת המוצב השיעי התפתח “אפקט דומינו” שהביא לקריסת שני המוצבים האחרים.

מיודענו ברק עצמו התנגד במשך זמן רב נחרצות לנסיגה מלבנון ופתאום הפך את עורו מהיום למחר (מתוך מניע שקוף וציני: להגביר את הפופולריות שלו בבחירות הפנימיות במפלגת העבודה). במערכת הבטחון ובמטכ”ל התנגדו לעמדתו ובודאי (הרמטכ”ל מופז) לדרך הנלוזה שבה רצה לבצע את הנסיגה. לכן מצא בביילין שותף אידיאלי מול לארסן ומול חזבאללה…

אינני יודע אם ביילין נבחר ע”י ברק בגלל קשריו עם לארסן ו/או בגלל עמדותיו הידועות גם בנושא היציאה מלבנון כפי שבוטאו בספר שחבר עוד בשנת 1998 (“המדריך ליציאה מלבנון”, הוצאת קו אדום, תל אביב). בכל מקרה ביילין נהג פה כמעט לפי כל כללי הפ”ח, כ”נחש מתחת לקש” שעשה את מעשיו הרחק מעין הזרקורים.

הידיעה לא זכתה לשום הבלטה בתקשורת ולא יספה. רק עיני החדה צדה אותה. לצערי, אינני מוצא לה עקבות באינטרנט כי היתה ידיעה קצרה שנבלעה באחרות. אם כי אני מאמין שניתן למצוא אותה בבדיקה יסודית בארכיוני העתונים או הרדיו.

• יוסי ביילין, המדריך ליציאה מלבנון, תל אביב, קו אדום, 1998

כמה רבני דורנו²³ מציינים שלפי דעתם בתנ”ך ואף בדברי חז”ל בתורה שבעל פה מופיעות נבואות רבות שכבר התגשמו. להלן הבאת תמצית עמדתם בנושא:

מבוא

נבואות רבות עליהם העידה התורה והנביאים – התגשמו ויצאו אל הפועל בעבר. התבוננות בנבואה ובהתגשמותה – יכולה להביא תועלת הן בהבנת דברי התורה והן בחיזוק האמונה באותן נבואות שעדיין לא התגשמו העוסקות בעניני גאולה (ימות המשיח, תחית המתים ועוד).

נבואות מול השערות אנושיות

בחלק גדול מן הנבואות שכבר התגשמו, מדובר על תופעות שלא ניתן לשער ולצפות אותם בעזרת תכונות אנושיות וכשרונות שונים (כדוגמת השכל, כח המשער²⁴, כח המדמה) וזאת מאחת משתי סיבות:

1. הנבואות בחלקן עוסקות בהבטחות נגד ההסתברות ו/או נגד הנסיון ההיסטורי, כך שבאמצעות התכונות והכשרונות האנושיים היתה מתקבלת דוקא השערה הפוכה.
2. הנבואות עוסקות במקרה ספציפי לטווח ארוך, עם פרטים מדוייקים. כך שהדיוק הרב יש בו כדי לשלול השערה אנושית.

עובדה זו מחזקת את האמונה בדברי הנביאים.

להלן יוזכרו מעט דוגמאות לנבואות מהסוגים הנזכרים.

הדוגמאות שיובאו הם מאירועים שהתגשמו אחרי תקופת עזרא הסופר (או שעל כל פנים המשיכו להתגשם גם אחרי תקופת עזרא), כדי שיהיה ניכר התוקף הנבואי אף לפי התפיסה הכופרנית הסבורה שכביכול התנ”ך נכתב רק בתקופת מלכי ישראל או בתקופת עזרא, אם כי תפיסה זו כבר נדחתה ואיננה עומדת מול הממצאים הארכיאולוגים העדכניים וכמובא בערך תורה מן השמים וראה ערך הר עיבל.

לצורך ההבחנה שאכן מדובר על נבואות ולא על השערות אנושיות, נחלק כל דוגמא לשלשה פרטים: א. הנבואה, ב. העובדות לאחר הנבואה, ג. נתוח עיוני קצר על חוסר הסבירות של העובדות ובכך הקושי לצפות אליהם מראש.

חורבן בבל

הנביאים ישעיהו וירמיהו מלבד שהתנבאו על מפלתה של האימפריה הבבלית, התנבאו יתירה מזו שהעיר בבל תחרב ולעולם לא תיבנה:

• “וְהָיְתָה בָבֶל²⁵ צְבִי מַמְלָכוֹת תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם” ישעיהו נא, יט-כ.
• “וְלֹא יִקְחוּ מִמְּך²⁶ אֶבֶן לְפִנָּה וְאֶבֶן לְמוֹסָדוֹת כִּי שִׁמְמוֹת עוֹלָם תִּהְיֶה נְאֻם ה'“ ירמיהו נא, כו.

ד”ר פנחס ביברפלד בספרו Ancient Jewish History כותב²⁷:

“אחרי מלוך כורש עוד הוסיפה בבל להיות עיר חשובה, אחת הבירות של האימפריה הפרסית, אבל לאט לאט חרבה העיר ללא תקנה, אלכסנדר מוקדון חלם להופכה למרכז הממלכה האדירה שלו אך מותו הפתאומי מנע מימוש הרעיון, הריסותיה שקיימות עד היום מעידות על אמיתותן של נבואות נביאי ישראל”.

במשך ההיסטוריה היה נסיון חוזר ונשנה לבנות מחדש את העיר בבל ללא תוצאות מעשית. האחרון שנסה לבנות את העיר היה סדאם חוסיין, אך בפועל רק בנה כמה שרידים²⁸ וגם זה כבר פינו הארכאולוגים אחרי נפילתו של חוסיין²⁹. ראוי לשים לב שהפסוק בישעיהו הנ”ל מדגיש שלא רק הבבלים לא יבנו את העיר מחדש, אלא אף ה”ערבי” לא יצליח לעשות בה אוהל.

נצחיות עם ישראל

נצחיותו של העם היהודי הובטחה בפסוקים רבים והבטחה זו היא בבד בבד עם ההבטחה שיהיו בגלות: ”וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם" ויקרא כו, מד.

הסופר האמריקאי מארק טווין כותב³⁰:

“המצרים, הבבלים והפרסים קמו מלאו את האדמה בקולות רבים ובהדר ובתפארת ולאחר מכן נבלו, הפכו למשהו מעולם הדמיונות ונגנזו, אחריהם באו היונים והרומאים, הקימו שאון גדול מאד וגם הם חלפו, הלכו להם, גם עמים אחרים התעוררו לפתע והרימו את אבוקם המאירה לתקופת-מה, אבל היא כבתה מהרה וכעת או שהם מצויים באור בין-הערביים או שנעלמו והיו כלא היו. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם וכעת הינו כמו שהיה תמיד, אינו מגלה לא התנוונותו, לא מחושי זקנה, לא תשישות אברים ולא התמעטות כוחותיו ואף נפשו הערה, הפעילה ובעלת היוזמה לא נתקהתה. הכל הם בני תמותה, מחוץ ליהודי. עמי הגבורה חלפו ואינם עוד ורק היהודי נשאר. מהו סוד נצחיותו?”

והפילוסוף הרוסי נקולאי ברדייב בספרו “משמעותה של ההיסטוריה”³¹ כותב:

“לפי הקריטריון המטריאליסטי, צריכה היתה אומה זו לעבור מזמן מן העולם. קיומה היא תופעה מיסתורית ומופלאה, המעידה, כי חיי אומה זו מתנהלים בכוח גזירה קדומה”.

ההיסטוריון הבריטי (הנודע על יחסו השלילי לעם היהודי) פרופסור ארנולד טוינבי בספרו “חקר ההיסטוריה” סוקר עלייתן ומפלתן של 21 תרבויות קודמות וכך כותב על היהודים³²:

"שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל ולמול רדיפות נוראות רצופות, זוהי תופעה כה לא רציונלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה".

יש לציין גם שקיימת גם נבואה שעם ישראל יהיו מועטים (דבר שמגדיל את הפרדוקס על נצחיותה של האומה היהודית):

“וְהֵפִיץ ה’ אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה’ אֶתְכֶם שָׁמָּה" (דברים ד, כז) ובהמשך: “וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה’ אֱלֹהֶיךָ” (שם כח, סב).

הגלות

התורה בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא מתארת באריכות את הגלויות והצרות שיעברו על העם היהודי, אם לא ישמרו מצוות כראוי. בפרשת בחוקותי³³ נאמר לדוגמא: “וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה… אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם… וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם… וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב…”

ובפרשת כי תבוא³⁴ נאמר לדוגמא:” וֶהֱפִיצְךָ ה’ בְּכָל הָעַמִּים מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים… וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה’ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

בנוסף, בנבואות שבספר דברים (הנ”ל) ישנה התייחסות פרטנית במיוחד על אודות אופי האומה שתהיה אחראית על חורבן בית שני (כפי שפירוש הרמב”ן³⁵ שפסוקים אלו מתנבאים על חורבן בית שני) עם פירוט מהתרחשות האירועים, כדלהלן: “יִשָּׂא ה’ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר, גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ³⁶“ “מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ³⁷“ “וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ והִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה³⁸“.

להלן השואת העובדות עם הנאמר בפסוקים הנזכרים:

1. וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה – ערי ישראל נחרבו.
2. וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם – בית המקדש נחרב כידוע.
3. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ” – ישנה אריכות דברים אודות פסוק זה והתגשמותו ומובא להלן תחת הכותרת “הצלחה חקלאית בארץ ישראל – רק לעם ישראל”
4. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם – פיזור עם ישראל במדינות שונות.
5. וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב – גם אחרי הפיזור, יהיו נרדפים ונרצחים.
6. והתיאורים שבפרשת כי תבוא התקיימו במלואם במשך הגלות – באינקויזיציה ובשואה וכו'.
7. יִשָּׂא ה’ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק – כאמור פסוקים אלו מתנבאים על הרומאים שאכן בניגוד לאויבי בית ראשון, אינם שכני ארץ ישראל אלא הגיעו אליה מרומא הרחוקה³⁹.
8. כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר – סמל הלגיון הרומאי היה “נשר”.
9. “גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ”, “גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ"⁴⁰עפ”י ההיסטוריה, העם הרומאי נוצרו מבליל של שבטים סמוך לזמן החורבן ולא היו עם עתיק.
10. “מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ” – המצור הכבד וגם אכילת בשר אדם וילדים מתוארת ע”י ההיסטוריון יוספוס בן מתתיהו בספר יוסיפון.
11. וֶהֱשִׁיבְךָ ה’ מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה – השוה לדברי ההיסטוריון הגרמני מינטר שכותב: “מעתה אחרי שנלכדה ביתר, בא הכל תחת עול רומי, אבל פלסטינה היתה לתל שממה. השבויים במספר אשר לא יספר מרוב מכרו ממכרת עבד, תחילה אצל שוק השנה ואלה שלא נמכרו שם, הובלו למצרים באניות"⁴¹.וכמו כן ההיסטוריון שירר⁴² מתאר כי כמות העבדים במצרים בתקופה זו היה כה גדול עד כי מחיר כל עבד היה כמחיר מנת כלכלה של סוס (וכדברי הפסוק “וְאֵין קֹנֶה” – שלא יהיה ביקוש לעבדים מחמת כמותם).

קיבוץ גלויות

קיבוץ גלויות הובטח בספר דברים⁴³:"וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.”

וכן ספרי הנביאים מלאים בענין הגאולה העתידה ושיבת עם ישראל לארצו בסוף הגלות:

• “וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּתְכֶם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה’ וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם” ירמיהו כט, יד.
• “כֹּה אָמַר ה’ צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיה" זכריה ח, ד-ה.

ישנם רבנים⁴⁴ שרואים החזרה של המונים לארץ ישראל כתחילת קיום ההבטחה הנ”ל או על כל פנים הכנה להבטחה זו. ואם כי ההבטחה עדיין לא התקיימה במלואה, מ”מ (מכל מקום) גם התנאי שנכתב לפני ההבטחה המלאה, עדיין לא התקיים במלואו: “וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ” (שם פסוק ל).

הרב נפתלי צבי יהודה ברלין הידוע בכינויו הנצי”ב מוולוז'ין זצ”ל (תקע”ז-תרנ”ג, 1816–1893) בפירושו "העמק דבר" על התורה (דברים ל, ג) דייק מהפסוק (הנ”ל) שיהיה פעמיים קיבוץ גליות שנאמר “וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ” והסביר הנצי”ב: שמתחילה יהיה קצת קבוץ גליות על ידי רשיון המלכויות ואחרי כן יוסיף ה' ידו שנית, כדכתיב “ושב וקבצך”. ע”כ דבריו.

וכמו כן המלבי”ם (1879-1809) (ירמיה לא, ה-ח) כתב שכבר לפני הגאולה השלמה, יוסר מעם ישראל השעבוד מלכויות (כלומר יזכו לרבונות עצמית) ויהיו מובילים בעולם בתחומים רבים ויזכו לכבוד מאומות העולם על השגיהם ואולם העם יהיו מחולקים לשני מגזרים, המגזר הפחות יותר במובן הרוחני והמגזר המרומם יותר. המגזר הפחות יהיו שמחים במצב זה ולא יחושו צורך לגאולה ואולם המגזר הרוחני יותר עדיין יבקשו ישועת ה' ויתפללו על השלמת קיבוץ הגלויות והחזרת השכינה לציון.

הצלחה חקלאית בארץ ישראל – רק לעם ישראל

בפרשת בחוקותי⁴⁵ נאמר:

“וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ”.

וכתב על זה הרמב”ן⁴⁶:

“וכן מה שאמר בכאן (בפסוק ל"ב) ושממו עליה אויביכם היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם."

וכמו כן רבנו בחיי בבראשית יז כד כותב:

“ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם (בראשית כו) – באר שתהיה הארץ לישראל אחזת עולם שלא ירשוה ושלא יושיבוה רק הם ואם אולי יגלו ממנה ישובו אליה כי אחזת עולם היא להם, לא לגויים וזה הוא סימן גדול לישראל שמיום שגלו ממנה לא נתישבה שם אומה כלל אבל היא חרבה ושממה עד שישובו אפרוחיה לתוכה.”

ואכן המציאות תואמת היטב לדברי הנבואה. הרמב”ן עצמו באגרתו⁴⁷ משנת 1268 מתאר את אשר ראו עיניו בארץ: “…ומה אגיד לכם בענין ארץ, כי רבה העזובה וגדול השממון. וכללו של דבר כל הקדוש – חרב יותר מחברו וארץ יהודה יותר מן הגליל". עכ”ל (עד כאן לשונו). מארק טווין בקר בארץ בשנת 1867 ואת התרשמותו כתב בספרו “מסע תענוגות בארץ הקודש” ושם כותב: “ארץ שוממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה עולה שמיר ושית – מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת, חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך לא ראינו נפש חיה… בשום מקום לא היה עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר – אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית – כמעט אין בארץ^48".

ואולם כל זה בטרם חזרת עם ישראל לארצו. אצל הנביא יחזקאל ישנה הבטחה בענין החזרה לפריחה החקלאית בארץ ישראל עוד בטרם יגיע זמן הגאולה השלמה: “וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא⁴⁹“

במסכת סנהדרין⁵⁰ נאמר על זה: “אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'“. ומפרש רש”י: “'מגולה מזה' – כשתתן ארץ-ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר”.

כבר הוזכר לעיל בפרק “הגלות” שכל עוד שהעם היהודי בגלות, הארץ נותרה שוממה וכעת שחזרו (חלקם) לארץ (אשר לפי השיטות שהובאו בערך קיבוץ גלויות החזרה החלקית לארץ יכול להצביע על זמן תרום-גאולה, בין אם הוא בגדר אתחלתא דגאולא בין אם הוא בגדר עקבתא דמשיחא שוב חזרה הארץ פריחה חקלאית וכלכלית. להלן צטוט מדברי העתונאי ד' לביא⁵¹:

“מבחר הירקות והפירות הגדלים בארץ, איכותם ורמת היבול שלהם מהוים אתגר לארצות רבות. אספקת הירקות לשוק המקומי מתקיימת במשך כל ימות השנה ומרבית הפירות זמינים חודשים רבים מעבר לעונה. יבול הכותנה בישראל נחשב לאחד הגבוהים בעולם וכך יבול אגוזי האדמה, תפוחי האדמה ועוד. גידול הפרחים ליצוא הוא ענף משגשג ומהוה כיום כשליש מהיצוא החקלאי הטרי מישראל. גידול ההדרים הוא עדיין מרכיב חשוב ביצוא החקלאי ולמרות התחרות הקשה בארצות מגדלות הדרים באזור אגן הים התיכון, עדיין נחשב הפרי הישראלי למוביל בשוקי אירופה. הפירות הסוב-טרופיים שאוקלמו בארץ זוכים להצלחה מרובה, במיוחד האבוקדו שמפאר את התפריט במדינות רבות בעולם”.

למרות שהישגים אלו הגיעו שלא מתוך נס גלוי כי אם בדרך נס נסתר, דהיינו בעזרת טכנולוגיה חקלאית חדישה, מ”מ (מכל מקום) העובדות מתאימות למה שתיארו חז”ל מראש.

הכותל המערבי אינו חרב לעולם

חז”ל במדרש שיר השירים רבה⁵² על הפסוק “הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ⁵³“ מביאים הבטחה:

“הנה זה עומד אחר כתלנו – אחר כותל מערבי של בית המקדש, למה? שנשבע לו הקב”ה שאינו חרב לעולם”.

המדרש חוּבר לפני קרוב לאלפיים שנה⁵⁴ ומאז ועד עתה ירושלים עברה מלחמות רבות. לפי מקורות ההיסטוריה⁵⁵אחרי חורבן בית שני (תקופת המדרש) ירושלים נכבשה פעמים רבות ועברה שלטונות אלו: רומא (אשר ברבות השנים נהפכה להיות האיפריה הביזאנטית), פרסים, שוב ביזאנטים, מוסלמים, עבאסים, טולונים, קרמטים, איחשידים, פאטימים, סלג'וקים, שוב נוצרים (צלבנים), שוב מוסלמים (איובים), שוב נוצרים (ח'וואריזמים), שוב מוסלמים (ממלוכים – מוסלמים ממצרים), עות'מאנים (מוסלמים מתורכיה), הבריטים. תהפוכות אלו לא פסחו על הקהילה היהודית של ירושלים שעברו בגלים של הרס והרג והריסת מבנים⁵⁶ ובפרט לאור העובדה שחלק גדול מהכבושים היו על רקע מלחמת דת. ואף חיילי הלגיון הערבי שכבשו את העיר העתיקה במלחמת תש”ח הרסו והחריבו בזדון את הבתי הכנסיות שברובע היהודי⁵⁷ ועם זאת הכותל המערבי עומד במקומו והוא כידוע השריד הגדול ביותר מתקופת בית שני.

אולי זה לא נעים להתנצל. אולי זה אפילו רע – אם אתה עושה זאת בעל כורחך כדי לא לקלקל יחסים עם "בת בריתנו" הגדולה ולרצותה. אך תפקידם של פוליטיקאים וגם מדינאים הוא להתפתל לפעמים ואף להתכופף למען הפוליטיקה, הדיפלומטיה או התקינות הפוליטית. חיילים – תפקידם לשכב על הגדר לפעמים ויעלון החיל המובהק שכב על הגדר בשביל כולנו ועל כך מגיע לו צל"ש. לא גינוי ולא ביזוי.

בדיעבד למרות ההתנצלות הכפויה ועל אף כל המהומה – לא קרה שום אסון. הכל לטובה. שכן בהדלפת דברי יעלון שנאמרו בכלל בדלתיים סגורות – שיפר בא לקלל ויצא מברך. כי האמריקנים וכל העולם וגם הישראלים שמעו סוף סוף בכנות, בנסוח בוטה אך "ישר ולענין" מה חושבים בישראל על התהליך המדיני שהם מנסים לכפות פה. ויש לקוות שהדברים מחלחלים. מי שצריך עכשו להרהר – מהרהר. אם לא ג'ון קרי ואובמה – לפחות הישראלים וידידינו בעולם ואולי גם נתניהו אם הוא לא שותף לדעתו זו של יעלון ואם הוא לא עומד מאחרי "פליטת הפה" החשובה הזו.

גם אם לא התכוון לכך (אולי כן?) יעלון נשכב על הגדר ואמר בשביל כולנו "המלך הוא עירום". אם זו הדרך היחידה לומר את האמת לארה"ב – התנצלות ועלבון הם מחיר כדאי וראוי ויעלון לא יפסיד בטוח הארוך. בדיעבד ומעבר לסנסציה היומית – ההדלפה עושה שירות טוב ליעלון ולעם ישראל שעכשיו אוהב את יעלון יותר ויודע את האמת על מה שקורה.

ושיפסיקו לבלבל לנו את המח על הנזקים שגרמו כביכול אמירותיו הלא-דיפלומטיות של יעלון. הצבור לא קונה את זה. רק העתונאים מייללים. שכן הנזקים שעלול להביא עלינו שתוף הפעולה מעורר הפלצות הנרקם בין ג'ון קרי, לבני ועריקאת גדולים לאין שיעור מהנזקים המטופשים שהתקשורת מייחסת ליעלון ומרעישה בגינם עולמות.

זו לא הפעם הראשונה שמנהיגים ישראלים מתעמתים בחריפות עם נציגים אמריקנים. בגין אמר לשגריר ארה"ב "אנחנו לא וסלים שלכם ולא רפובליקת בננות". שמיר דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה בייקר בלשון בוטה, לא דיפלומטית ובטון חריף אך בשליטה עצמית – כך העיד אהוד ברק שהיה אז רמטכ"ל – "אדוני המזכיר, אתה יכול לדרוש מה שתבחר לדרוש, אבל זאת המדינה והארץ שלנו ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה ובאינטרסים שלה, גם אם טובי ידידינו ידרשו זאת" (מתוך הספר "כסלע איתן").

כגודל כשלונם של האמריקנים באזורים אחרים במזה"ת (עיראק, מצרים, סוריה, אפגניסטן ועוד) כך בהתאמה רבה תשוקתם האובססיבית (נכון, בוגי) להשיג או לכפות הסכם בין ישראל והפלשתינים. למה? ראשית, כי הם רוצים הישג והצלחה לפחות במקום אחד. שנית, כי ישראל התלויה בהם כל כך לדעתם, הדמוקרטית והפתוחה (עם התקשורת "הליבראלית" והשמאל הצעקני) היא בעיניהם טרף קל יותר מאסאד, גנרל א-סיסי או חאמיד כראזי המצפצפים על ארה"ב.

האמריקנים והאחרים יודעים שיעלון לא יצא בהצהרה רשמית ופומבית אלא אמר את הדברים בחוג סגור אך זה משקף מה שחושבים רבים וטובים על התהליך המדיני שהם מנסים לכפות עלינו. לכן ישראל חייבת למצוא את הדרך הטקטית המתאימה לומר לאמריקנים בלשון דיפלומטית מה שאמר יעלון בלשון בוטה "Enough is Enough!"