להלן מאמר מקיף שפרסמתי ב-2011 על אל-ג'זירה ובעליה אמיר קטאר לשעבר אשר למרות פרישתו מאז מתפקידו עודנו האיש החזק המושך בחוטים. נתחתי את האג'נדה והשאיפות שלו למלא תפקיד מרכזי באזור על רקע נפילת המנהיגים והמשטרים הישנים. רבות מתחזיותי במאמר זה התאמתו:
התפקיד המוזר של אלג’זירה וקטאר בתסיסה בעולם הערבי
מה חלקה של אלג'זירה במהפכות העוברות על העולם הערבי? הרוח החדשה של עתונות חפשית ובקורתית – גם אם לא אמינה כל כך – שהביאה לאזור כבר הובילה לנפילת כמה משטרים רודניים מושחתים. השאלה לאן היא לוקחת את המזרח התיכון ומה האג'נדה של בעליה שליט קטאר?
מאת מיכאל (יגאל) מימון
כמו רשת האינטרנט והרשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר והדלפות וויקיליקס – שאין לתאר את גל המהפכות העובר על המזרח התיכון בלעדיהן – כך אי אפשר להתעלם מהתפקיד המרכזי והקריטי של רשת הטלויזיה אלג’זירה בתסיסה העוברת על העולם הערבי.
רוח התזזית שהביאה הרשת לאזור עם מה שנראה כעתונות חפשית בקורתית ומתריסה כבר גרמה לנפילת כמה משטרים רודניים ומושחתים – אך אסור להסתנוור מזיקוקי הדינור של אלג'זירה. שכן התחנה סלקטיבית ביעדי הביקורת שלה והיא נמנעת במופגן מלנגח משטרים כמו סעודיה, איראן ואחרים – שהיא או חוששת מפניהם או חפצה ביקרם, ומפלרטטת בגלוי עם אל-קאעידה והאיסלאם הקיצוני.
איך ניתן להסביר תופעה כמו אלג'זירה באזור הידוע כל כך בשמרנותו הפוליטית והדתית, ומה פשר המשחק המתוחכם שמשחק הבעלים, חמד בן ח'ליפה, שליט קטאר? בסקירה שלהלן ננסה לתהות על קנקנה של תחנת הטלויזיה הקטארית ולפענח את האג'נדה הפוליטית והאידיאולוגית של בעליה ומייסדה, שליט קטאר.
לסייע למהפכה או רק לדוווח?
לאחרונה שִבְּחָה שרת החוץ הילרי קלינטון בקנאה גלויה את רשת אלג’זירה על הכִּסּוּי החדשותי החי שהביאה מהאירועים במזרח התיכון ועל הגידול באחוזי הצפיה שלה בארה"ב. במקביל דווח על מגעים שמקיימת אלג’זירה עם חברת קומקאסט (Comcast), מפעילת הכבלים מספר אחת בארה”ב, במטרה להשתלב בחבילות שִדּוּרִים מקומיות שיאפשרו לה להגיע למיליוני צופים אמריקניים עם תכניות מהמזרח התיכון לרבות תכניות לילדים מתורגמות לאנגלית.
השאלה היא אם בשידורים לארה"ב יתרגמו לאנגלית גם את ההטפה האסלאמיסטית הקיצונית המשודרת בתחנה ואם עורכיה וכתביה ייפטרו מהרגלם המגונה לא להקפיד על אמת ודיוק בדווחים, שלא לדבר על מגמתיות פוליטית וחד צדדיות המאפיינות את שדורי התחנה.
כתב "ידיעות אחרונות" רון בן-ישי שהיה לאחרונה בלוב ספר על כתב אלג’זירה שאמר לו שם בפרוש "לא באתי לדווח – באתי לסייע למהפכה!" ואכן בכתבה ששדר משם דווח על מטוסי קדאפי המפציצים אזרחים והורגים חמישה בני משפחה אחת, כאשר לאמיתו של דבר היו שם רק פצועים. אך מי שם לב לפרטים כשיש אג'נדה ויש דמיון מזרחי מפותח… אין זו הפעם הראשונה שכתבי הרשת חורגים מתפקידם העתונאי – הכתב תייסיר עלוני שראיין את אוסמה בן לאדן לאחר פיגועי 11 בספטמבר הואשם אחר כך בבלדרות עבור אל-קאעדה ונידון בספרד לשבע שנות מאסר.
פריצת הדרך הגדולה של התחנה חלה בעקבות מתקפת אל-קאעידה על מגדלי התאומים של ניו יורק ב-11 בספטמבר, 2001. שדור הקלטות של בן לאדן – שהשתמש באלג’זירה כשופר רשמי בלעדי וכ'תחנת הבית' שלו – נתן לרשת דחיפה משמעותית והקפיץ את שעורי הצפיה בשדוריה. גם במלחמת עיראק היתה אלג’זירה היחידה שדווחה מהשטח מחוץ למערך ההסברה האמריקאי שצרף את הכתבים הזרים ליחידות צבא ארה"ב. באותה מלחמה הופצצו אגב משרדיה בעיראק על ידי מטוסים אמריקאים ואחד מכתביה נהרג.
האמנם עתונות חפשית וחסרת פניות?
מאז בואה לעולם הביאה אלג’זירה לאזור מה שנראה כרוח של "עתונות חופשית" בקורתית וחצופה הדומה מאד לעתונות בעולם המערבי וארה"ב, עם דיונים סוערים בשדור חי מהאולפן, לעתים בהשתתפות דוברים ישראלים. כך הכניסה התחנה הקטארית את המזרח התיכון כולו לתזזית ואת חלק מהמשטרים והרודנים הערביים לחרדות ונדודי שינה. התחנה החדשה שברה את כל המוסכמות הערביות המקובלות וכאותו נער בספור של אנדרסן לא הססה להציג שליטים ומשטרים ערביים במערומיהם ולהכריז בקול "המלך הוא עירום".
אלג’זירה מסרבת לקבל על עצמה צנזורה שנסו לכפות עליה שרי ההסברה הערביים ב"אמנת הכבוד" העתונאית שבאה למנוע "שדורים העלולים לפגוע בזהות או בסולידריות הערבית, פגיעה בערכי הדת, בשמם הטוב של השליטים ובסמלי השלטון" – כמעט כל הדברים שאלג’זירה עושה בריש גלי וכמעט בלי חשבון ואשר הם המוטו והסמל המסחרי שלה.
הנפגעת העיקרית מאלג’זירה היתה מצרים של מובארכּ. התחנה עמדה בזמנו בראש מסע לתעוד הסבל בעזה ותקפה את קהיר על התעלמותה מהמצב ברצועה. במצרים גם רתחו על כך שנציגים של "האחים המוסלמים" – שנגדם נהל המשטר הקודם מלחמת חרמה – קבלו במה חפשית על מסך אלג’זירה. במהומות האחרונות הפגינה התחנה אהדה בלתי מוסתרת למתקוממים. בפינת הכלכלה שלה שודרו כתבות על "מצוקת הרעב במצרים ותוניסיה ודווח ש"הסבות למהומות במצרים הן שחיתות, מונופול ונהול גרוע" (מה שנכון – נכון!). ואת המהפכה בתוניסיה זִכְּתָה אלג’זירה בתואר הרומנטי "מהפכת היסמין".
בשם חפש העתונות וחפש הדבור לא נרתעים בתחנה מלהביא לשדור אישים ופוליטיקאים מישראל כולל קציני צה"ל. אמיר קטאר התיר בזמנו פתיחת נציגות ישראלית במדינה (כאשר באותה עת פעל לשכנע את האמריקנים להקים בקטאר בסיס צבאי גדול), אך היא נסגרה בעת מבצע "עופרת יצוקה" בעזה. אלג’זירה מסקרת את ישראל באופן ביקורתי ועוין מאד. הסִקּוּר הוא מגמתי וחד צדדי ובאתר האינטרנט שלה מתפרסמות קריקטורות המשוות את ישראל לנאצים. באולפני התחנה אף חגגו בזמנו בשדור חי יום הולדת עם עוגה גדולה ונרות לסמיר אל-קונטאר – המחבל שרצח את ילדי משפחת הרן בנהריה ושוחרר בהחלפת שבויים עם חזבאללה.
צמיחתה של מעצמה אזורית
אלג’זירה הוקמה ב-1996 ביוזמת שליט קטאר האמיר שייח' חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני המסבסד חלק ניכר מתקציבה השנתי העלום – שלפי אתר ויקיפדיה עומד רק על 120 מיליון דולר (נתון מופרך לכל הדעות). עיקר כח האדם שלה נשאב מערוץ הבי-בי-סי בערבית שפעל מסעודיה ונסגר באותה עת. התחנה משדרת 24 שעות ביממה ממספר מרכזים ברחבי העולם ובעבר נאמדו שעורי הצפיה שלה ב־50 מיליון צופים ברחבי העולם.
בן-ח'ליפה מנצל את אלג’זירה לקדום מעמדו בזירה הפוליטית והבינלאומית ובוחש ללא מעצורים בקלחת המזרח תיכונית לפחות כמעצמה אזורית. במברקים של משרד החוץ האמריקני שהודלפו בוויקיליקס תוארה התחנה כ"כלי פוליטי המשמש את צרכיו ומדיניותו של שליט קטאר". במברק על שיחה שהיתה לו עם הסנאטור האמריקני ג'ון קרי ספר כיצד הציע לנשיא מצרים חוסני מובארכּ לשנות את מדיניותו כלפי המשא ומתן בין ישראל והרשות הפלסטינית ובתמורה הבטיח להביא להפסקת אש, כלומר – הפסקת שדורי הערוץ במדינתו למשך שנה.
קטאר היא אמירות נפט קטנה ועשירה מאד השוכנת לחופי המפרץ הפרסי על חצי אי (אי=ג'זירה בערבית) הגובל יבשתית רק עם סעודיה. מספר תושביה כ-750 אלף ורק 40 אחוז מהם ערבים, השאר הם ערב רב של זרים מכל רחבי העולם. בזכות מרבצי גז עצומים וטכנולוגיה מתקדמת להקפאת ושנוע גז נוזלי שהכניס בן-ח'ליפה לאמירות עוד בהיותו יורש העצר ושר ההגנה – קטאר מתחרה כיום בלוקסמבורג על תואר המדינה העשירה בעולם לנפש.
האמירות מצויה בתהליך מואץ של מודרניזציה עם סממנים מובהקים של חפש אזרחי כולל זכויות לנשים – אך אין בה משטר דמוקרטי. חוק המדינה הוא השריעה המוסלמית בנוסח הווהבי, כמו בסעודיה. אין בה בחירות ואסור להקים מפלגות פוליטיות. דו”ח "חרויות בעולם" (Freedom in the World) משנת 2006 מגדיר את קטאר כמדינה ”בלתי חפשית” ובדירוג של 1 עד 7 (1 החופשי ביותר) מעניק לה הדו"ח ציון 6 על זכויות פוליטיות ו-5 על חרויות אזרחיות.
לפי וויקיליקס במברק שנשלח ב-2009 למשרד החוץ האמריקני מהשגרירות בקטאר נאמר “הממשלה בקטאר מובילה את חפש העתונות כלפי חוץ – אך אינה מוכנה לסבול אותו בביתה”. במברק הוזכרו תלונותיו של רוברט מנארד לשעבר ראש הארגון “עתונאים ללא גבולות" שהתפטר מ"המרכז לחפש התקשורת" בקטאר משום שלא ניתן לו לפעול שם בחפשיות.
כן לאסלאם פונדמנטליסטי ולפן-ערביות
ניתן להבחין בקו פוליטי-אידיאולוגי ולזהות שתי מגמות הסמויות אולי מן העין המערבית – אך מסוכנות ביסודן למערב ולישראל – שהתחנה מקדמת באופן מתוחכם: פונדמנטליזם פאן-אסלאמי ולאומנות פאן-ערבית. אלג’זירה ופטרונה תומכים או מסייעים הן לתנועת "האחים המוסלמים" וגורמים אסלאמיים רדיקליים וג'יהאדיסטים, כמו אל-קאעידה, חמאס וחיזבאללה; והן לזרם ה"פאן-ערבי" הישן מבית מדרשו של עבד אל-נאצר שרעיונותיו מיוצגים ע"י מוחמד חסנין הייכל מקורבו ואיש סודו לשעבר של נאצר בתכנית קבועה שיש לו בתחנה.
גם למנהיג הרוחני של "האחים המוסלמים" במצרים השייח' ד"ר יוסף קרדאווי יש בתחנה תכנית קבועה. הוא שב למצרים רק לאחרונה לאחר גלות ממושכת בדוחה בירת קטאר ונאם בככר תחריר בפני מיליוני מצרים. השייח' קרדאווי מוכר כדמגוג אסלאמיסטי הדוגל בפגועי התאבדות, קורא בהטפותיו בגלוי לאלימות נגד אמריקנים, ישראלים ויהודים וב-1999 נאסרה כניסתו לארה"ב. האמיר בן-ח'ליפה תומך בו פיננסית באמצעות "קרן קטאר" שבראשה עומדת אשתו ומסייע לו בהתמדה לרכוש תדמית מתונה במערב.
אפשר אולי לטעון כי חולשתה האימננטית של קטאר ואלוצים גאו-פוליטיים מכתיבים את מדיניותו ומהלכיו של שליטה ואת הקו המפותל של התחנה. אך מן הראוי לשים לכמה עובדות מענינות שנעלמו מעיני רבים בסערת המהפכות האחרונות:
- היעדים העיקרים לנגוח וסקור בקורתי היו מצרים, תוניסיה ולוב השוכנות בצפון אפריקה הרחוקה גאוגרפית מקטאר. את כולן אפיין אמנם משטר מושחת ודיקטטורי כמיטב המסורת הערבית אך כולן נחשבו "פרו-אמריקניות" כי שתפו פעולה עם ארה"ב והמערב, כולל לוב של קד'אפי, ששקד בשנים האחרונות על שקום יחסיו עם המערב.
- לעומת זאת משטרים וארגונים אסלאמיסטיים כמו סעודיה, איראן, האחים המוסלמים, חמאס, חזבאללה ואל-קאעדה, זכו לחסינות מנגוח ובקורת נוקבת. התחנה יכולה לטעון בהיתממות אולי שגורמים אלו – שאת כולם מאפיינת דבקות אידאולוגית פנאטית לעתים – אינם נחשבים מושחתים באופיים, אך מה באשר לעריצות השוררת בהם? ומה באשר לסעודיה?
- לרשימת המשטרים הפרו-אמריקניים המצורעים בעיני אלג'זירה אפשר להוסיף את הרשות הפלשתינאית, את השושלת ההאשמית בירדן – יריבתה המושבעת של סעודיה ואת תימן – חוד החנית במלחמתה של ארה"ב באל-קאעידה.
מדהים, הלא כן? ישנו אם כן מכנה משותף סמוי מן העין או עקרון מנחה (rule of thumb) לפיו – ככל שהמשטר או השליט אסלאמיסטי יותר הוא מוגן וחסין יותר מבקורת, ולהיפך…
מי הוא חמד בן-ח'ליפה ומה האג'נדה שלו
כדי להבין את אלג’זירה צריך, כמו שאומרים האמריקנים "להתחקות אחר מקור הכסף" (follow the money) ולזהות את מניעיו ומטרותיו של האיש שהקים את התחנה ומממן חלק ניכר מתקציבה – אמיר קטאר השייח' חמד בן-ח'ליפה שעלה לשלטון ביוני 1995 בהפיכה ללא שפיכות דמים שבה הדיח מהשלטון את אביו מולידו מחשש שהוא עומד להעבירו לאחיו. אחד הדברים הראשונים שעשה בתזמון מצוין היה הקמת תחנת טלויזיה לוינית חדשה בשם אלג’זירה.
בן-ח'ליפה הוא אדם צעיר יחסית (בשנות ה-50 לחייו) המעורה בעולם ומעודכן בחדושי הטכנולוגיה המודרנית ונראה שהוא מיטיב לזהות ולנצל הזדמנויות. כאשר תחנת הבי-בי-סי בערבית נסגרה בסעודיה עקב צנזורה גוברת של הממשלה הבחין מיד בפוטנציאל האדיר – שנעלם מעיני הסעודים המנומנמים – הגלום בבעלות תחנת טלויזיה לוינית שתסור למרותו ובאפשרות להשפיע ולעצב את דעת הקהל בעולם הערבי. את כח האדם לאלג'זירה שאב מקרב עובדי הבי-בי-סי המובטלים תמורת תנאים מפליגים.
הזדמנות נוספת שצצה לפניו היתה כאשר אותה סעודיה בקשה להצניע את הנוכחות האמריקנית בממלכה והביאה לסגירת בסיס צבא גדול שהיה בשטחה. בן-ח'ליפה עט על המציאה ושכנע את האמריקנים להקים את הבסיס מחדש אצלו בקטאר ועל חשבונו בהשקעה של מיליארד דולר.
השייח' חמד הוא גם חמדן לא קטן ושאיפותיו מרחיקות הלכת חובקות עולם. בזכות עושרו הרב ומאחר שהוא פטור מהחששות והדאגות של שכניו הסעודים למשל – הוא פנוי לממוש חלומות ורעיונות גרדנדיוזיים. בזמנו חמד את קבוצת הכדורגל האנגלית "מנצ'סטר יונייטד" אותה לא הצליח לרכוש. אך בעזרת מסע יחסי צבור ושתדלנות עתיר כספים ויש אומרים גם שוחד רב הצליח להביא להחלטה לקיים את משחקי המונדיאל ב-2022 אצלו בקטאר, שכן חוץ מחיבתו לפוליטיקה ותקשורת הוא חובב ספורט מושבע.
הוא פעלתן מאד ואולי זה אופיו הספורטאי-תחרותי הדוחף אותו להיות מעורב בכל ענין ולשחק במגרש של "הגדולים". כך היה השליט הערבי הראשון שמהר להצטרף לקואליציה של נאט"ו נגד קדאפי ושלח את מטוסי קטאר להפציץ בלוב. אפשר אולי לתאר אותו כבן זקונים עשיר, מפונק וחסר אחריות, המרשה לעצמו לעשות באופן בוטה מה שאחיו הגדולים אינם מעיזים לעשות – אך אין ספק שהוא מקדם בהצלחה את שאיפתו לכח והשפעה במזרח התיכון.
הילכו שניים יחדיו – בלתי אם נועדו
דוקא מימדיה הקטנים ואי-חשיבותה לכאורה של האמירות יחד עם עושרה הרב – מעניקים לשייח' חמד יכולת תמרון טובה ולפי שעה נראה שהוא מיטיב להשתמש בה. הוא מצליח להלך בין הטיפות ולתמרן בעורמה בין כוחות מנוגדים, בעזרת ערבויות ופוליסות בטוח פוליטיות שהוא מנפק לעצמו מכל הכוונים, החל מארה"ב ובריטניה וכלה באל-קאעידה ואיראן. הוא רוצה להיות 'בסדר' עם כולם, חוץ ממי שלא מדאיג אותו; למשל המשטרים הפרו-אמריקנים המושחתים בצפון אפריקה הרחוקה ממנו – מצרים, תוניסיה ולוב, אותם כתש ללא רחמים.
מצד אחד הוא חבר עם סעודיה בברית מדינות המפרץ וחיילי קטאר משתתפים בכח הצבאי המשותף שנשלח לבחריין לדכא הפגנות הרוב השיעי נגד בית המלוכה הסוני. מצד שני הוא מקובל על ארה"ב ומוגן ע"י בסיס חיל האויר האמריקני שהוקם בקטאר בהשתדלותו הרבה, ולפי וויקיליקס התיר להשתמש בו לבצוע גיחות תקיפה אוירית בעיראק ובעתיד נגד איראן.
הוא קשור בעבותות היסטוריים, פוליטיים וכלכליים לבריטניה – שהקימה במאה ה-19 את האמירות והעמידה בראשה את מייסד שושלת אל-ת'אני. בן-ח'ליפה שהתחנך בבתי ספר יוקרתיים באנגליה מקיים קשרי ידידות עם בית המלוכה הבריטי ומחזיק באנגליה הון ורכוש עצום בצורת נתחים שמנים של נדל"ן יקר בלונדון.
עם איראן הוא מתהלך על קצות האצבעות. הוא חושש להרגיז את המעצמה השכנה לו במפרץ שלפחות למראית עין הוא מזדהה עם דרכה האסלאמיסטית. באותה שיחה עם הסנאטור ג'ון קרי שתוכנה הודלף בוויקיליקס החמיא לאחמדינג'אד הנחשב לדעתו ל"אישיות חזקה בגלל שאיננו מושחת".
באשר לאל-קאעידה – שליט קטאר כמו משטרים ערביים אחרים מן הסתם משלם לארגון הטרור "דמי לא יחרץ" (או בשפה פשוטה 'פרוטקשן') אם ישירות ואם בשרותי השיור והפרסום שאלג’זירה מעניקה לאל-קאעידה מאז "ה-11 בספטמבר". שרותים שהקפיצו את מניות אלג’זירה והעניקו לה מוניטין ופרסום שלא יסולאו בפז. ודאי שיש פה הִזּוּן חוזר לתועלת לתועלת שני הצדדים, אם לא שתוף פעולה מלא עם אל-קאעידה. וכמו שאומרים אצלנו "היילכו שניים יחדיו – בלתי אם נועדו".
חרף כל האמור לעיל ועם כל ההסתייגויות ממניעיה ודרך פעולתה – אלג’זירה היא ללא ספק אתגר מפתיע ובהחלט תופעה מרעננת על רקע השממון שאפיין את התקשורת במזרח התיכון במשך שנים רבות ואי אפשר להתעלם מתרומתה המכרעת לתהליך הדמוקרטיזציה בעולם הערבי. הופעתה קשורה לחדירת הגלובליזציה, האינטרנט ושדורי הלוין הסלולרי לעולם הערבי. וגל המהפכות באזור – הנובע מסיבות חברתיות ופוליטיות עמוקות וראוי לדיון נפרד – קשור לאותו תהליך היסטורי. צריך לקדם בברכה את הפתיחות התקשורתית – גם אם גדושה בצביעות, שקרים והסתה – שהיא מייצגת אך יש לזכור מי הם פטרוניה וידידיה ומה הן המגמות שהיא משרתת בגלוי או בסתר ואסור להתעלם מהסכנות שהן טומנות בחובן.
דברים דומים אפשר לומר גם על שליט קטאר השייח' חמד בן-ח'ליפה האיש האחראי במידה רבה ל'צונאמי' השוטף את האזור. רצוי לשים לב אליו ולאג'נדה שלו – שכן מאז הדחת מובארכּ הוא מתבלט כאחד המנהיגים החיוניים, הפעילים והמשפיעים ביותר במזרח התיכון. ההעזה שגִלָה בהקמת תחנת טלויזיה ערבית מתריסה ומשוחררת מכבלים והחרות – גם אם מווסתת – שהעניק לעובדיה מחוללת עתה את אחת התמורות ההיסטוריות החשובות שידע המזרח התיכון אי פעם. האם זה יוביל באמת לדמוקרטיה ולשלום או חלילה לאסלאמיזציה ואנדרלמוסיה – ימים יגידו (המומחים ינסו לנתח וגם אני אעסוק בזה מן הסתם) – אך אי אפשר לקחת ממנו את הקרדיט הזה, לטוב ולרע.
יגאל מיכאל מימון הוא מזרחן שמילא תפקידים בכירים כיועץ לעניני ערבים ברמאללה באינתיפאדה הראשונה וכאיש הסברה במשרד ראש הממשלה. לתגובות והערות: maimonid@gmail.com
חדשות
נרי, דבריך שפתיים יישקו! אתרום לך עוד דוגמא מבחירות 1984 בה הייתי מעורב אישית כעוזרו של אהרן אוזן ז"ל שר העבודה והרווחה והקליטה.
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 