בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד. תהלים צ"ב.
אולי לא חשבתם על זה, אבל מי שמבין קצת ב"מנטליות הערבית" מבין שהחוצפה הגוברת בקרב ערביי ישראל – התלהמות והסתה של חברי הכנסת הערבים, התפרעויות בישובים הערביים ובצמתים (הערב נמסר על תקיפת בית כנסת יהודי ביפו) וגילויי שנאה קשים בפייסבוק – קשורה ישירות למה שקורה בעיראק וסוריה ושואבת עדוד מ"הישגי" הקניבלים עורפי הראשים שם.
זוהי תגובתם האינסטינקטיבית והחייתית הנלהבת ממה שנראה להם כ"הצלחות" "המדינה האסלאמית" (דעא"ש) בעיראק… הם מריחים (בטעות) נצחון ערבי על ישראל ורוצים לעזור לו! כך היה גם בתש"ח ובמלחמת אל-אקצה של ערפאת.
בין השאר, זוהי מבחינתם גם פוליסת בטוח שהם מכינים לעצמם למקרה שדאע"ש יגיעו לכאן (כך הם מקוים אך גם מפחדים) – כדי להציל את ראשיהם מעריפה כחשודים בשתוף פעולה עם השלטון הציוני. לכן סטודנט לרפואה בטכניון ומורה בטייבה המועסקת ע"י משרד החנוך מעיזים להיראות בפייסבוק יותר אסלאמיסטים מחמאס והג'יהאד האסלאמי…
ודאי שיש לכך קשר לרפיסות השלטון הישראלי (וזה לא חדש). אבל כזאת תעוזה – במיוחד בפייסבוק תוך הזדהות בשמות – זה דבר חדש.
סקר דעת קהל מהשבוע שעבר ב-NRG מראה 66%(!) מערביי ישראל שוללים את קיומה של מדינת ישראל.
אך בסופו של דבר – "אין רע בלי טוב". לכן יש לצפות ולקוות להתגברות ההתפכחות העוברת על החברה הישראלית, למעט כמובן הגרעין הקשה של השמאל הסהרורי החולה בנפשו אשר למרות הכל עדיין דומיננטי למרבה הצער בתקשורת הישראלית.
על לבטי ישראל, הקושיה הפלשתינאית והעולם הערבי 